חוף התמרים עכו בע"מ נ' שיפודים ותמרים בע"מ

פסק דין

1.בפניי ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 4.8.11 ומיום 19.9.11 במסגרת תיק הוצל"פ 02-15026-06-0 (להלן: "ההחלטה הראשונה" ו"ההחלטה השנייה" ו-''תיק ההוצל''פ'' בהתאם).

בהחלטה הראשונה הוכרעה המחלוקת בין הצדדים לעניין אופן חישוב יתרת החוב בתיק ההוצל"פ ובה נדחתה עמדת המערערת הגורסת כי לא נותרה יתרת חוב ולפיכך יש להורות על סגירת תיק ההוצל"פ.

לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה, ובהתאם להוראה שנקבעה בה, הגישה המשיבה תחשיב חוב על סך של 79,669 ש"ח נכון ליום 18.8.11. משלא הוגשה תגובת המערערת לתחשיב, ניתנה ההחלטה השנייה לפיה התחשיב אושר על ידי ראש ההוצל''פ.

2.להלן פירוט ההליכים אשר התנהלו בין הצדדים בעלע הדין:

ביום 29.1.06 נתן בית משפט השלום בקריות, כב' השופט נווה, פסק דין בת.א. 6114/02 לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 431,800 ₪, אגרות ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ש"ח ומע"מ עליו (להלן: "פסק הדין הראשון")

לצורך ביצוע פסק הדין הראשון פתחה המשיבה ביום 9.3.06 את תיק ההוצל"פ.

המשיבה לא השלימה עם תוצאות פסק הדין הראשון ולפיכך היא הגישה ערעור לבית משפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 3286/06. במסגרת הערעור עתרה המערערת לעיכוב ביצוע פסק הדין הראשון ובהחלטה מיום 30.5.06 בקשתה התקבלה באופן חלקי ובית המשפט הורה לעכב ביצוע מחצית החוב. לאור ההחלטה הנ"ל, המערערת שילמה למשיבה כספים על חשבון פסק הדין. בהמשך, ביום 29.5.07 הערעור התקבל והדיון הוחזר לערכאה הדיונית על מנת להכריע בסוגיות אלה ואחרות וכן בגורלם של הכספים אשר שילמה המערערת למשיבה בהתאם לפסק הדין הראשון.

לאחר שנשמעו טענות הצדדים בסוגיות כפי שנקבע בערכאת הערעור, נתן בית משפט השלום ביום 15.6.08 פסק דין שני בתביעה (להלן: "פסק הדין השני") ובו הוטלו חיובים כספיים על המערערת, אם כי בסכומים מופחתים מהסכומים שנקבעו בפסק הדין הראשון. שוב הוגש ערעור לבית משפט המחוזי על פסק הדין השני, אולם הערעור נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט העליון נדחתה אף היא.

טרם מתן פסק הדין השני נתן בית משפט המחוזי בחיפה, כבוד השופטת בר זיו, החלטה מיום 15.6.08 בתיק בר"ע 3287/08 בין היתר בבקשת המערערת להשיב את הכספים אשר שילמה בהתאם לפסק הדין הראשון. בהחלטה נקבע כי עם ביטול פסק הדין הראשון, ממילא אויינו קביעותיו וכי על המשיבה להחזיר למערערת את הכספים אשר נגבו מכוחו (להלן: "ההחלטה בבר"ע").

3.במסגרת תיק ההוצל"פ התגלעה מחלוקת בין הצדדים בעלי הדין באשר לחישוב החוב המגיע למשיבה, אם בכלל, בתיק ההוצל"פ עבור אגרות, הפרשי ריבית הוצל"פ ושכ"ט עו"ד. לעניין זה טענה המערערת כי ראשי חוב אלה מבוססים על פסק הדין הראשון ומשבוטל במסגרת הליך הערעור ואף נקבע כי על המשיבה להשיב למערערת את כל הכספים שקיבלה לפיו, אזי לא נותרה כל יתרת חוב בתיק ההוצל''פ.

בהחלטה הראשונה דחתה ראש ההוצל''פ עמדת המערערת לעיל, ונקבע, בהסכמת המשיבה, כי יש להתאים את גובה האגרות ושכ"ט עו"ד בתיק ההוצל"פ לסכומים הסופיים שנקבעו בפסק הדין השני. כאמור, לאור הקביעה הנ"ל הגישה המשיבה לראש ההוצל''פ חישוב של גובה החוב ובהעדר תגובת המערערת, החישוב התקבל והחוב הועמד על סך של79,666 ש"ח.

4.המערערת טענה כי הדיון בפני ראש ההוצל''פ היה בטענת פרעתי אשר הערעור עליו בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצל"פ, הינו בזכות. אין בתיק ההוצל"פ כל אסמכתא באשר למועד קבלת ההחלטה הראשונה בידי המערערת, ההחלטה השנייה התקבלה בידי המשיבה ביום 3.10.11 ומניין המועדים להגשת הערעור חל מאותו מועד. מאחר והערעור הוגש ביום 23.10.11, הרי לא היה כל איחור במועד הגשתו.

לגוף העניין, טענה המערערת כי משבוטל פסק הדין הראשון, לא נותרה למשיבה כל זכות או עילה להמשיך בניהול הליכי הוצל"פ נגדה וכל החיובים בתיק ההוצל"פ המבוססים על פסק הדין הראשון, דינם ביטול. לעניין זה הדגישה המערערת את ההחלטה בבר"ע בה נקבע כי עם ביטול פסק הדין הראשון ממילא אויינו קביעותיו ולפיכך יש להשיב למערערת את הסכומים אשר שילמה למבקשת מכוחו.

מנגד, המשיבה העלתה טענה מקדמית לפיה הערעור הינו ברשות ולא בזכות ועל אף זאת המערערת לא עתרה למתן רשות ערעור. מכל מקום, כך לטענת המשיבה, הערעור הוגש באיחור ולא במועד הקבוע בתקנות ההוצל"פ, ולעניין זה אין נפקא מינא באם עסקינן בערעור בזכות או ברשות.

לגוף העניין טענה המשיבה כי הסוגייה שבמחלוקת נדונה והוכרעה בעבר הן בהחלטת כב' השופט נווה מיום 24.1.08, הן בפסק הדין השני והן בערעורים שהוגשו על אותו פסק דין לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון. בנסיבות העניין, בדין קבע ראש ההוצל"פ את אשר קבע בהחלטה הראשונה. תיק ההוצל"פ נפתח כדין בעקבות מתן פסק הדין הראשון מאחר ובמשך כחודש ימים לאחר שניתן, החוב לא נפרע.

5.בסעיף 19 (א) לחוק ההוצל"פ נקבע כדלקמן:

"חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצל"פ לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין...".

בסעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ נקבע כי ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בבקשה בטענת פרעתי הינו ערעור בזכות לבית משפט השלום. בתקנה 120(ב) לתקנות ההוצל"פ, נקבע, בין היתר, כי ערעור על החלטת ראש ההוצל''פ יוגש תוך 20 יום ממועד קבלת ההחלטה בידי המערער באם לא ניתנה בפניו (כבמקרה דנן).

6.אמנם נכון, כותרת סעיף 19(א) לחוק ההוצל"פ היא "טענת פרעתי", אולם פרשנות המונח ''פרעתי'' רחבה מהמובן הצר של המילה. בספרו של בר אופיר "הוצאה לפועל - הליכים והלכות", מהדורה שביעית, נאמר לעניין זה תוך הפנייה להלכה הפסוקה, כדלקמן: